החלפת מקום עבודה בתדירות גבוהה: תורם לפיתוח קריירה או מזיק?

החלפת מקום עבודה: האם כדאי לעבוד לאורך שנים באותו מקום עבודה - או דווקא להחליף מקום עבודה כל שנתיים שלוש: מה כדאי לכם יותר מבחינת פיתוח הקריירה שלכם בעתיד?

לא החלפת מקום עבודה כל שלוש-ארבע שנים? המעסיק הבא רואה בכך טעם לפגם

למה במיוחד היום רכזי גיוס מסתכלים עליכם בעין עקומה אם נשארתם הרבה זמן באותו מקום עבודה? עובדים מספרים כי לפעמים הם מגיעים לראיון עבודה ושם נדהמים לגלות שמסתכלים עליהם בעין עקומה על כך שהם עבדו שנים ארוכות במקום עבודה אחד. זה קורה בעיקר בהיי-טק אבל גם בענפים אחרים כמו ארגונים פיננסיים, שוק ההון, בנקים ועוד. מספר שאלות שהציגו בפניהם המראיינים הסגירו תמיהה ומורת רוח. העובדה שלא דילגו כל שנתיים שלוש למקום עבודה חדש כפי שמקובל היום נתפסה בעיני המגייסים כטעם לפגם.

למה עובד שנשאר במקום אחד עלול לדפוק לעצמו את המשך הקריירה?

עובד שמתקבע באותו תפקיד ובאותו ארגון לאורך שנים מעלה היום סימני שאלה אצל המגייסים בעתיד:

מראיינים, רכזות גיוס ואפילו בחברות ההשמה יתמהו מדוע הוא לא החליף מקום עבודה כל כמה שנים כפי שמקובל היום במיינסטרים של ענפי תעשייה- בעיקר בהייטק. הם ישאלו את עצמם:

  • למה הוא נתקע שם?
  • האם הוא חסר מוטיבציה?
  • חסר יוזמה?
  • אדם שנצמד לאיזורי הנוחות שלו וחרד מאתגרים?

– במיוחד היום כשרוח התקופה מכתיבה קצבים מהירים ודורשת מיומנויות מוכחות של סגלתנות וגמישות- הרי שמנקודת מבטו של המעסיק יש משהו מאד בעייתי במועמד שהתנסה במספר מצומצם של תרבויות ארגוניות, לא עבר תחת מספיק מנהלים, או לא היה מספיק פרואקטיבי ביצירת שינויים.

נאמנות עובדים למקום עבודה אחד: כללי המשחק השתנו

מסתבר כי בשוק העבודה הדינאמי והגמיש של היום כללי המשחק השתנו. הנורמה המקובלת של עבודה יציבה בת עשרות שנים באותו מקום – משהו שהיה משאת הנפש של אבותינו הפך להיות מאוס בעיני העובדים של היום. המושג הנכסף של קביעות   פינה את מקומו לדילוגים תכופים בין מקומות עבודה במיוחד בענפים שנהנים היום מגאות כלכלית. אם עד לפני שני עשורים מהנדס תוכנה נשאר צמוד לאותו ארגון לאורך שנים ארוכות הרי שהיום הנורמה המקובלת בשוק העבודה בהייטק עומדת על משך חיים ממוצע של שנתיים-שלוש באותו ארגון.

החלפת מקום עבודה לאן הלכה החרדה הקיומית שאפיינה את ילדי המהגרים?

היא עדיין קיימת בכל אחד מהעובדים – גם היום! אבל בשונה מבעבר- החרדה הזו היום לא משתקת, לא תוקעת ולמרות שהיא קיימת אנשים נוטלים יותר סיכונים. זה מושפע ממודעות עצמית  גבוהה ומהתעסקות אובססיבית כמעט בשאלות "מה אני רוצה? מה מתחשק לי?" -פחות נותנים את הדעת על  מה שטוב לסביבה. הנושא של אחריות הוא לא כבר לא ערך העליון.

הדחף להישגים חומריים מניע עובדים להחליף מקום עבודה בתדירות גבוהה

מעבר לכך, החומריות תופסת היום מקום הרבה יותר גבוה יחסית לעבר. הדחף  להישגים חומריים גורם היום להרבה מאד אנשים ללכת לתפקידים שמציעים להם יותר כסף ומעמד. לעומתם התגבשה קבוצה שפועלת בקוטב מנוגד לחלוטין: קבוצת אנשים  בהייטק שעוצרת ועושה את החשבון שלה - בודקת מחירים בהיבט של משפחה זוגיות בריאות רווחה אישית. אלו החלו לפקפק בזוהר שנלווה להייטק והחלו לחפש מקומות שיאפשרו להם לעבוד בהיקף מספר מצומצם יותר של שעות. שני הקטבים האלה מביאים לאותה תוצאה: נכונות ודחף להחלפת מקום עבודה.

מה מאפיין עובד שמחליף הרבה מקומות עבודה?

מעבר להקשר התרבותי: קשה להתעלם גם מהרכיב האישיותי של המתזזים והמתמידים.

בקבוצת העובדים הנאמנים / מתמידים נמצא  אנשים שנוטים להסתפק במועט, אנשים שמזדהים יותר עם מקום העבודה שלהם רואים בו בית שני,  או אנשים שמזדהים מאד עם הערכים של הארגון. גם מאפיינים של חריצות והתמדה יכולים להיות קוים בולטים באישיות של עובד כזה.

לעומת זאת בין הקוים הבולטים של העובד שמחליף הרבה מקומות עבודה ומתזז ממקום עבודה אחד לשני באופן כפייתי ניתן למצוא  רצון מאוד חזק להגשמה עצמית,   חוסר פחד,  והנעה על ידי אתגרים (לא בהכרח שכר גבוה). אלו הם אנשים  שהשינוי מעניק להם  אדרנלין  אנשים שרוצים לטעום את החיים עד הסוף. תכונה אישיותית נוספת אצל המתזזים קשורה בתחושת כבוד מאד חזקה הווה אומר שההישגיות היא לא רק עניין אישי אלא גם עניין שמשווים אותו מול הסביבה. אלו הם  אנשים שמחפשים עוצמה, שליטה, והכרה במעמד שלהם מבחוץ.

החלפת מקומות עבודה:  יש הבדל עצום בין נשים לגברים

האם קיים דפוס התנהגות שונה של תיזוז בין גברים ונשים ? כן. ככלל אצבע, זהו דפוס שמאפיין  יותר גברים מנשים. נשים שוהות באותו מקום עבודה  בקדנציות ארוכות בשיעור של 20 עד 30 אחוז יותר יחסית לגברים ותהיינה נוחות יותר להסכים לשהות בתפקיד זוטר לאורך זמן בין השאר כיון שהן מרוויחות מכך נוחות אישית (קרבה לבית, יותר שעות עם הילדים וכו'). לא רק שגברים  נוטלים יותר סיכונים, אלא שגם  קל להם יותר לעשות את המעברים, להתחייב על שעות יותר ארוכות או ליטול תפקיד מתקדם שכרוך בנסיעות מרובות. נשים מטבען גם פחות "שוויצריות", יותר שיתופיות ופחות מונעות משיקולי יוקרה ואגו. חלק מזה אגב קשור לנורמות החברתיות ולסטיגמות: הסביבה מגדירה להן את המעמד הפסיבי הזה. מלכתחילה מצפים מהן לפחות תחרותיות.

מעסיקים אומרים מן השפה ולחוץ שהם מתעבים תחלופת עובדים אבל בפועל הם מתרשמים ממועמד שהחליף מקומות עבודה רבים

אם הארגונים כל כך מעריכים נאמנות והתמדה של עובד – למה הם מסתכלים בראיון עבודה ב'עין עקומה' על מועמד חדש שעבד 12 שנים ברציפות באותו מקום? כי זה מוגזם. בעיקר בהייטק האמצע הנכון הוא סדר גודל של  5 עד  7 שנים. רוב המנהלים שמגיעים לארגונים בעצמם לא נשארים כל כך הרבה שנים באותו ארגון כך שהם עצמם מוצאים אצל מועמד כזה טעם לפגם.

מה עובד צריך לשאול את עצמו כשהוא בדילמת החלפת מקום עבודה?

לעובד כזה כדאי לעצור ולשאול את עצמו שתי שאלות: 

  • האם אני מרוצה במקום העבודה הנוכחי?
  • האם אני יכול להתקדם בו?

רק אם התשובה על שתי שאלות אלו היא שלילית – מוטב לו לקום ולעזוב.