תרבות ארגונית "אוכלת" את האסטרטגיה העסקית הטובה ביותר לארוחת בוקר...
פיטר דרוקר
מתח נפשי בעבודה: האם אתם מועדים לפי מבנה האישיות שלכם לסבול ממתח נפשי, עומס ולחץ בעבודה? מהן ההשלכות ואיך יוצאים מהמוקש הזה לפני שהלחץ בעבודה עולה לכם בהתקף לב?
מה מבדל עובדים שלוקחים אירוע מלחיץ בעבודה 'ללב ולבטן' לעומת עובדים שלוקחים את המתח בעבודה בקלילות וזורמים? מסתבר שישנם חמישה גורמים במבנה האישיות של העובד שמשפיעים על חווית הלחץ הנפשי שהוא חווה בעבודה. להלן הגורמים וגם איך מתמודדים עם מתח נפשי בעבודה?
האם אתה תמיד מרגיש ש"אף פעם מה שעשית לא טוב מספיק?" - הצבת ציפיות לא ריאליסטיות מעצמך ומהג'וב, חוסר מודעות למגבלות כוחך כאדם, ולקיחת עבודה בכמויות מוגזמות – מייצרת אצל הפרפקציוניסט תחושות שליליות של אשמה על כך ש'הטוב' שעשה אינו 'מצוין' או על כך שלא הספיק לסיים הכל.
אצל מנהלים אופי כזה מייצר ריכוזיות שפירושה מתח מיותר להם ולכפיפיהם. אצל כפיפים, אישיו של שליטה עלול להתבטא בכך שהם מנסים ל'שנות בכח' אישיות ודפוסי התנהגות של עמיתים, קולגות ואפילו ממונים- ללא הצלחה- במקום לזרום ולקבל אנשים כפי שהם.
עובדים ומנהלים שהם אובר-אצ'יברים נוטים להתמקד בתוצאות ביעדים תוך פיספוס את ההנאה מן התהליך. נטיה של מבנה אישיות כזה תהיה לפתח באופן אובססיבי היאחזות במטרה ולמדוד את המרחק ממנה במקום ליהנות מכברת הדרך שכבר עשו בדרך אליה. נטיה נוספת של אנשים כאלו תהיה לבצע כמה מטלות במקביל (מולטיטסקינג) – דבר שמנוגד לתחושת רווחה וwell-being
עובדים שמתייחסים לחיים כאל דרמה ולא כאל קומדיה- עלולים לחוות תחושות חזקות יותר של מתח נפשי או לחץ בעבודה. התבוננות הומוריסטית (רצוי הומור עצמי) על הדברים היא ממכסחי המתח הטובים ביותר שכן היא מאפשרת לעובד להתבונן על האירוע המלחיץ כ"משחק" מן הצד ולמעלה. הומור, צרי האלים, הוא גם התרופה הטובה ביותר של האדם.
מתח בעבודה מקדם דלקת מפרקים שגרונית. מתח פסיכולוגי בעבודה עשוי להתבטא בדרישות תובעניות (עומסים), מרחב החלטה מצומצם או קומבינציה של השניים. מחקר שנערך במשך 7 שנים על כ3000 עובדים בגילאי 18 עד 65 בשוודיה - חשף קשר אפשרי בין מתח המיוחס לעבודה ובין פרמטרים במערכת החיסון הקשורים לתהליכים דלקתיים, לרבות דלקת מפרקים שגרונית (RA). החוקרים בודדו משתנים ברזולוציה גבוהה יותר וגילו שמכל מחוללי המתח בעבודה- מרחב קטן לקבלת החלטות אצל עובד היה קשור עם הסיכון הגבוה ביותר להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית.
הפרעות שינה שכיחות באוכלוסייה, אבל ישנם מחקרים שבחנו נקודתית את הקשר בין נדודי שינה לבין מתח הנובע מהעבודה. מחקר שנערך במחלקה לרפואה תעסוקתית באוניברסיטת Orebro השוודית בחן במהלך שנה שלמה דפוסי התנהגות של שינה של עובדים. המחקר השוודי נערך על 3,000 נבדקים בגילאי 20-60 שלא חוו ב3 החודשים האחרונים בעיות שינה. אלו מילאו שאלון במשך שנה שבאמצעותו ניתן היה לבדוק את הקשר בין שביעות רצון בעבודה ובין הפרעות שינה. התחוור ששעות עבודה לא מסודרות ולחצים בעבודה תרמו להפרעות שינה. סקר אמריקני אחר קובע כי הסיבה המרכזית מספר 1 להפרעות שינה קשור למתח הנובע מהעבודה. החוקרים מסבירים את הקשר הזה ע"י עוררות מנטאלית קוגניטיבית שמפריעה להרפיה ולהירדמות. בנוסף מתח בעבודה מחולל מעגל רשע: מחסור בשינה עלול להוביל לפרודוקטיביות נמוכה שבסופו של יום מייצרת יותר מתח נפשי.
עובדים מספרים: "אחרי שגמרתי להגיש את הפרויקט הכבד - חטפתי אבן בכליה"
אמירות כגון "שכבתי שבוע בבית עם חום אחרי שהעמית שלי עקף אותי " או "המנכ"ל לא גיבה אותי בישיבה. שלשלתי כל הלילה..." מאד שכיחות והן גם הגיוניות מבחינה פיזיולוגית ביולוגית. בחוויה שלהם, עובדים מקשרים את התחלואים שלהם אוטומטית לאירועים שהתרחשו במקום העבודה. אז האם הסוכרת פרצה בעקבות קונפליקט מאוד גדול עם הבוס? - יתכן שזה צירוף מקרים ויתכן- שלא כיוון שאכן מנגנון הסטרס שמופעל בגוף (FIGHT OR FLIGHT) - מקפיץ את רמות האדרנלין בדם, מעלה את לחץ הדם ועלול לגרום בסופו של יום לטרשת עורקים. אותו מנגנון גם מעלה את רמות הקורטיזול, שמדכא את מערכת החיסון עד כדי פריצת מחלות זיהומיות וממאירות. גם מערכת העיכול מאוד רגישה לשינויים עצביים וגם מצבי בלק-אאוט / אובדן זיכרון במוח עשויים להיות תוצאה שקשורה לעומס גבוה שהרי גם מתח גבוה במערכת החשמל יוצר קצרים.
סטרס זה משהו שהחיים מקרים בדרכנו כל הזמן גם בלי קשר לעבודה. למה העובדים נוטים לטפול את התחלואים שלהם על מקום העבודה? יש שני פקטורים מרכזיים במקום העבודה שמשליכים על סוגיית המתח של העובד. הראשון נוגע לבעיית העומסים הלחצים והשחיקה: סיגלנו לעצמנו במערב מין מסורת של "לעבוד מאוד קשה ולהתנשף". זה אפילו לא מגיע ממקום של אתיקה פרוטסטנטית אבל שימו לב לאמירה
אמירה זו הפכה אפילו להיות סוג של בונטון. אנשים ממש משוויצים בזה שאין להם זמן להפוגה קטנה. זו גם הסיבה שבעטיה עובדים שכבר מגיעים לרמה של שחיקה רצינית לא ילכו וידווחו על כך לממונה שלהם.
יכול להיות שעובדים פוחדים מכך אבל לא בצדק. הנהלה חכמה הייתה מעריכה את השקיפות הזאת ומארגנת את יום העבודה של העובד בצורה הרבה יותר יעילה. ממונה נבון היה מאלץ ממש עובד כזה לקחת הפוגות כחלק מהto do list ביומן . צריך להבין שלמנהלים הרי יש מניעים מאוד טובים להתעקש על כך מסיבות ענייניות: יעילות ותפוקה.
את החברים שלנו אנחנו בוחרים, אבל במקום העבודה קורה לעיתים קרובות שאנו נתקעים עם אנשים לא נעימים: תוקפניים, אובססיביים, שתלטניים, עמומים, רכלנים, חנפנים, מניפולטיביים, אנשים שמייצרים הרבה מתח נפשי ו"ג'יפה" סביבם. עובד אובססיבי למשל מייצר בסביבתו חוויה רעילה במיוחד: המון מתח נפשי, המון חוסר שקט וסוג של דריכות מתמדת. המתח הנפשי של עובד בסביבה כזו מתחולל ולו מן התחושה שהוא תקוע, שאין לו באמת חרות לבחור עם מי לעבוד.
מול הגורם הראשון של עומסים ולחצים הרי שזו צריכה להיות אג'נדה ניהולית ראשונה במעלה - לעודד את העובדים לקחת זמן להפוגות ולחופשות. זה חלק אינטגרלי מרכזי בניהול עובדים: לוודא שהם עובדים יעיל - שהם לא ב-OVER DOING. גם הטיפול בגורם המתח השני של חווית חרות מוגבלת – מתגלגל ישירות לפתחה של ההנהלה. האחריות של המנהל היא להכיר היטב את הטמפרמנטים של כפיפיו ולהשכיל לצוות את האנשים שלו בצורה נבונה. הרי הצבת כפיף יצירתי גדוש ברעיונות תחת ממונה טכנוקרט ונוקשה הוא מתכון בדוק ליצירת מתח נפשי בעבודה.
מיומנות של טיפול בבעיית הלחצים בעבודה אצל עובדים היא מיומנות רכה שעוסקת ביחסים, הוויה מעורפלת נזילה שמאד קשה למדידה. הרבה יותר קל להתייחס לתפוקות לתוצאות שניתנות לכימות. בכלל כל החלק הרגשי נתפס אצל לא מעט מנהלים כ"מאמבו ג'אמבו". בנוסף, את הנושא הרגשי בתורת הניהול הכי קל להזניח: מנהלים חוששים מזה, קשה להם לשלוט על זה, הם פוחדים להתבונן פנימה ומעדיפים בהקשר הזה של ניהול המתח הנפשי של העובדים ושל עצמם- לנקוט בדרך של הכחשה.
תרבות ארגונית "אוכלת" את האסטרטגיה העסקית הטובה ביותר לארוחת בוקר...
פיטר דרוקר