למה ענווה וצניעות של מנכ"ל הם המפתח למנהיגות עסקית?

ענווה ומנהיגות עסקית: מה מנבא הכי הרבה הצלחה של הביזנס? - מסתבר שלני המספרים הצלחה עסקית קמה ונופלת על רמת הענווה של המנכ"ל. מאמר זה סוקר מקרי בוחן ומשרטט את הקשר העמוק בין חטא הגאווה לכישלון עסקי

80% מהצלחתו או כשלונו של עסק מיוחסת לרמת הצניעות האישית של המנכ"ל או במילים אחרות, להערכה עצמית ריאליסטית שלו. בתהליכי ייעוץ עסקי טוב, יועצים עסקיים מבחינים בכך שככל שההערכה העצמית של המנכ"ל קרובה למציאות, כך תעלה השורה התחתונה במאזן העסק. ולכן, למי שמחפש מנהל לארגונו, מומלץ לבחון האם צניעות כלולה בסל התכונות האישיות של המועמד.

על ענווה ומנהיגות עסקית

ענווה או צניעות אישית אצל מנהל היא תכונת מקור בסיסית, שממנה נגזרים הרבה דפוסי התנהגות וחשיבה שמשליכים על גורמים נוספים כמו תרבות ארגונית של הביזנס. בעצם מענווה אישית נגזרות הרבה תכונות אופי כמו- יושרה, גמישות מחשבתית, פתיחות, נכונות להתייעץ, הקשבה, נכונות לבקש סיוע ורצון ללמוד. מחקר משנת 2001, שנערך ע"י ג'ים קולינס (מחבר הספר 'לנצח נבנו')  ממעבדת מחקר בניהול מבולדר קולורדו בחן לאורך חמש שנים מאות מנהלים, שהזניקו את החברות שניהלו. גם מחקר זה מעניק לצניעות האישית אצל מנכ"לים את הציון הגבוה ביותר ברשימת הגורמים שהופכים חברה עם דרגת הצלחה בינונית לחברה מוצלחת במיוחד.

איך מגדירים צניעות אישית אצל מנהל?

"ניעות אצל מנהל היא בעצם יושר פנימי והכרה עצמית בלתי מסולפת. מנהלים בכירים רבים נופלים עם כניסתם לתפקיד למלכודת של חטא הגאווה, מעריכים את עוצמותיהם בצורה מוגזמת, עיוורים לחולשותיהם האישיותיות ולא מודעים להשלכות שיש לכך על הארגון. היעדר צניעות אינו מצביע דווקא על היעדר גאוותנות או היעדר שחצנות כלפי חוץ, אלא מדבר על תכונת אגו שמקשה על האדם את היכולת לראות חולשה אישית, שהשלכותיה ניכרות ברווחי הארגון.

ענווה ומנהיגות: חטא הגאווה הוא בעצם שקר עצמי

דוסטוייבסקי אמר שהשקרים הכי גרועים הם אלו שאנחנו מספרים לעצמנו. בעסקים נתקלים  כל הזמן בחולשה האנושית הזו ובהשפעתה על ביצועי המנכ"ל. הנה דוגמא: מנהל של חברה למוצרי בריאות קיבל פנייה מאחד מעובדיו שהגיע אליו נלהב עם תוכנית ועם ידע לפתח תוסף בריאות חדשני, שבו נתקל בארה"ב. לאותו מנכ"ל היה דפוס חשיבה פסימי עם נטייה של ירידה מוגזמת לפרטים. בכל הזדמנות הוא צפה את התרחישים השליליים הפוטנציאליים, ולכן דחה על הסף את אותה הצעה, שמאוחר יותר אומצה בהצלחה ע"י המתחרים. המנכל בדיעבד גם התקשה לראות את עצמו כ'פסימי'. לשיטתו, הוא אדם זהיר, נבון וסולידי. האגו הפריע לו להבחין בחולשה האישיותית האמיתית שלו ולנסות למתן אותה, כדי שלא תחבל בהחלטותיו העסקיות. לזה קוראים גאווה או הערכה עצמית לא ריאליסטית של מנכ"ל. ב-80% מהארגונים  חולשותיו האישיותיות של המנהל תוקעות את העסק, מבלי שהוא מודע לכך.

ענווה ומנהיגות עסקית: למה קשה למנכ"לים להיות מודעים לחולשה אישית?

ככל שהמנהל בכיר יותר, ומבחינתו הצלחותיו 'המוכחות' רבות יותר, כך קשה לו יותר להודות במגבלותיו. על פי דפוס החשיבה, 'אם הצלחתי להגיע למנכ"לות, סימן שאני טוב, שהאסטרטגיות שלי, דפוסי החשיבה ודפוסי ההתנהגות עד היום הם אופטימליים'. הבעיה היא, שעם הכניסה למנכ"לות המציאות משתנה. כמנהל אתה כבר לא פועל לבד. צריך לבוא במגע עם עובדים, עם מנהלים בכירים, נדרש ללמוד מהר נושאים חדשים. כך נוצרות עשרות הזדמנויות, שמאפשרות לצדדים הפחות חזקים באישיות לפרוץ החוצה. מי שלא יהיה מוכן להכיר בחולשותיו ובקשר שיש להן להצלחת העסק, עלול להיכשל. במציאות הניהולית של השנים האחרונות זה נכון יותר מתמיד".

ענווה ומנהיגות עסקית: למה ענווה אצל מנהל קריטית היום יותר מבעבר?

למה? כיוון ששיטת הניהול נעשתה פחות היררכית ויותר שטוחה. אישיות המנכ"ל נעשית חשופה ליותר עובדים, והוא חשוף ליותר ביקורת. עובדים גם נוטים לחקות אותו, להעתיק דפוסי התנהגות שלו ולשכפל אותם.

מה מאפיין מנכ"ל שחסרה לו ענווה?

מעבר לעובדה שהוא ירבה להשתמש במונח 'אני' במקום 'אנחנו', נראה בארגון שלו רמה גבוהה של תחלופת בכירים. לרוב, הוא לא מקשיב לעצות מבית, ודאי שלא ליועצים חיצוניים. התפיסה שלו תהיה נעולה על 'אני יודע. אני בטוח. אני צודק'. בעסק משפחתי משגשג בענף הטקסטיל, המייסד  מינה את בנו למנכ"ל, ואז החלו  הצרות. המנכ"ל החליט לפתח פס ייצור חדש למרות שמנהל השיווק טען, שהשוק אינו בשל למוצר החדש. המנכ"ל קבע שהוא יודע מה השוק רוצה, 'אנחנו נחנך את השוק, המוצר שלי יגדיר מחדש את דפוסי האופנה בארץ'. בסופו של דבר, העסק התרסק. שם היה קשר מיידי בין חטא הגאווה של המנכ"ל ובין התוצאה העסקית.

האם מנהל חסר ענווה ינהג ברודנות כלפי העובדים?

לא בהכרח. לעתים קרובות קורה ההיפך. ברובד העליון הוא עשוי להיות דווקא אדם נעים ורך, כדי לפצות על הבעיות האישיותיות האחרות שלו ועל הנזקים שהן גורמות לארגון. את העובדה שהוא אדם נוקשה וחסר גמישות הוא עוטף באריזה אחרת, ומבקש להצטייר כנחמד ורך.

האם נטייה זו של חטא הגאווה אופיינית לגברים או לנשים?

מחקרים, שערכה ג'ואן מרטין מסטנפורד, מומחית לניהול ומגדר, מראים שנשים לא רק מוכנות לקבל שיקוף אמיתי של חולשותיהן, אלא מחפשות את הפידבק הזה. מרטין מדברת גם על היכולת הרגשית הגבוהה יחסית של נשים להכיל את נטל האמת. גם בשטח אני מוצאת שנשים נוטות יותר להתלבט, לשאול, להתייעץ ולשתף. קל להן יותר להפגין היסוסים וספקות לעומת מנכ"לים גברים. התנהגות כזו היא ביטוי לצניעות והערכה עצמית ריאלית.

ענווה ומנהיגות - האם למנכ"לים  שלוקים בהיבריס (חטא הגאווה) יש בכלל תקנה?

ככלל, עדיף להימנע מלשכור מנכ"לים חסרי צניעות אישית, אבל לא תמיד ניתן להימנע מכך, בפרט בעסקים משפחתיים. כיוון שמנהלים עם אגו חזק נוטים להיות יותר 'בשידור' ופחות 'בקליטה', הדרך הנבונה ביותר תהיה לאפשר להם לגלות בעצמם את החולשה האנושית שלהם, ולא להטיח אותה בפניהם. שיחות הבהרה, שבהן מנתחים יחד מקרים ואירועים עסקיים כושלים מהעבר, מסייעים למנכ"ל כזה לראות כיצד החלק האישיותי שלו היה גורם אינטגרלי של התוצאות. כדאי להיעזר בשיטות מובנות, שחושפות למנכ"ל כזה בצורה הדרגתית כיצד האגו שלו מעוות את המציאות הנתפסת, מערפל אותה, מחבל בביצועיו הניהוליים וברווחי החברה.