אף מנכ"ל לא יצטער על ראיון שלא נתן

ראיונות של מנהל לכלי התקשורת: מנכ"ל: למה כדאי לך לסרב לראיונות בתקשורת? ולמה כשאתה מסכים להתראיין אתה יכול להתחיל לספור את ימיך לאחרו?

מנכ"לים, יראים ממש מאמצעי התקשורת, ובצדק. מנכ"ל עשוי להשקיע מאמצים אדירים בבניית תדמית של מצליחן, לעבוד קשה, להשקיע את כל כישרונותיו בפירמה, אבל בהינף קולמוס התדמית הטובה שלו עלולה להיהרס

ראיונות של מנהל לכלי התקשורת : מה יכתבו עלי בעיתון?

לפעמים מספיקה כתבה שלילית אחת גדושה בסילופים, שקרים, עיוותים, או ציטוט של צד שלישי עוין - כדי לחתור תחת המיתוג האישי שבנה המנכ"ל ולהרוס אותו. האם זוהי הסיבה המרכזית שבעטיה מנכ"לים ממותגים מסרבים להתראיין או מסתייגים מלתת ציטוטים לתקשורת?

 ראיונות של מנהל לכלי התקשורת

אותה אמרה חבוטה ש"אף מנכ"ל לא יצטער על ראיון שלא נתן", אכן, מופיעה במחשבות של מנכ"לים כאשר הם מוזמנים להתראיין באחד מאמצעי התקשורת. למעשה מנכ"לים מתלבטים בשאלה הזאת מדי יום ומתחבטים בסוגיות כגון, אם כבר להתראיין באיזה טיימינג? עד כמה להתמסר בראיון? וגם בשאלה לאיזו מדיה לתת את הציטוט?

למה לא להעניק ראיון בלעדי

 החשש של מנכ"ל להתראיין מונח גם ברמת התחרות הגדולה שאופיינית היום  לכלי התקשורת. הם למשל יחששו לתת בלעדיות לכלי תקשורת אחד, שתהפוך לצנינים בעיני כלי התקשורת שמתחרה בו. החשש הוא שאותו כלי תקשורת שנותר בצד יעקוץ אותך מחר או יפגע בסיקור של מוצרי החברה. במילים אחרות, אותה חרדת תקשורת של מנכ"לים לא מוגבלת רק לסוגיות של כיצד אני מופיע ומה בדיוק אני הולך לומר? אלא מתרחבת אל ההפנמה שאתה לא יכול להיכנס אל מגרש המשחקים של התקשורת - בלי לפצח את הקוד של מאחורי הקלעים. את אותם משחקים פוליטיים ואת התחרות המסחרית בין גופי התקשורת השונים.

ראיונות של מנהל לכלי התקשורת : היזהר מחשיפת יתר

חשיפה תקשורתית במינון יתר מהווה חשש נוסף של מנכ"ל ממותג. ככל שאתה בכיר יותר, וממותג יותר, כך עולה דרגת החשיפה והפגיעות שלך.  ככל שמנכ"ל הופך אייקון תקשורתי מבוקש, כך גם ציטוטים שיאמרו נגדו יקבלו אימפקט יותר משמעותי בדומיין הציבורי הזה של התקשורת.

ראיונות של מנהל לכלי התקשורת: מה יגידו בעלי המניות

באופן מובן למדי מנכ"לים חוששים מזילות המותג שלהם ומירידה ביוקרתם אם יופיעו יתר על המידה בתקשורת, כיוון שמנכ"ל שמגזים בראיונות - מייצר תדמית של אחד שעובד ב"עצמו" כלומר עבור הרקורד האישי שלו (משהו שמעסיקיו, בעלי המניות, לא רואים בעין יפה). בעלי המניות מעדיפים שהמנכ"ל שהם מעסיקים ישמור בתקשורת על פרופיל נמוך יחסית.

ליהנות מכלי התקשורת  כדי לבנות את מיתוג אישי

הכוח של התקשורת דמוני. היא עשויה להיות המנוף האולטימטיבי למנכ"ל, אבל במקביל להיות גם העוגן שבכוחו להטביעו. כאשר מנכ"ל ממותג פתוח לתת ראיונות במדיה והוא עושה זאת במינוני יתר - הוא דומה ללהטוטן שתוחב את ראשו אל לוע פעור של אריה. המרחב הזה כל כך לא צפוי וכל כך אגרסיבי, כך שלמעשה המנכ"ל משחק בגורלו.

ראיונות של מנהל לכלי התקשורת: את יכול להיות צח לשון ובכל זאת לחטוף

החרדה מהתקשורת לא מונחת על ההיבט  של היעדר צחות לשון ויכולת ורבאלית צריך להבין שהתקשורת היא דומיין ציבורי שדרכו המנכ"ל מגיע למאות אלפי גורמים בעלי אינטרסים שונים. כל אמירה קטנה שהמנכ"ל מוציא לאוויר עלולה ביום מן הימים לשמש נגדו. מדובר במרחב כאוטי, חסר חוקים, חסר כללים, שיעניק לך היום לטיפות ומחר כוויות. היום אותו עיתונאי יעלה אותך על נס, ומחר הוא יעלה אותך על המוקד. לפיכך, כתוצאה מן הפחד הזה, ברירת המחדל של מנכ"לים ממותגים כלפי התקשורת היא: לא "מדבשך ולא מעוקצך". הם ישאפו לצמצם את נקודות המגע עם התקשורת.  אגב, זוהי חרדה "בריאה":  אם מנכ"ל חושב בטעות שהוא פיצח את הקוד של מתן ראיונות במדיה, הוא יכול למנות את ימיו כמנכ"ל לאחור

ראיונות של מנהל לכלי התקשורת יכולים להוביל למומנטום שלילי

בסופו של יום, מנכ"לים יושבים בודדים בצריח. חוטפים הרבה מתקפות מהרבה גורמים כאשר תקשורת היא אחד מאותם גורמים מתקיפים. החרדה מן התקשורת טבעית לגיטימית ומוצדקת כיוון שאמצעי התקשורת לא מהווים רק חלון ראווה, הם גם מייצרים מציאות. המנכ"ל הכי מוצלח בעולם עלול שלא בטובתו למצוא את עצמו מצוי במומנטום שלילי בתקשורת, אך ורק כתוצאה מהתנהלות שולית לקויה, כמו סכסוך עם עיתונאי, סירוב לעורך, או אמירה לא נעימה מספיק לפרשן